לפעמים מרוב שאני חשה צורך ללטש, אני לא מוצאת את החשק לעשות מלכתחילה, ולכן אני מציגה לכם את הפוסט של "חלקים וחתיכות" או- "טיוטה של מחשבות".
מאנגלית: יעל אכמון
סדרה: ערי טרף
מיקום בסדרה: 1
הוצאה: כנרת, זמורה ביתן
שנת הוצאה: 2018
סוגה: מדע בדיוני, דיסטופיה
אוכלוסיית יעד: נוער צעיר
מחיר: 84 ש"ח
272 עמודים.
תקציר:
ערי טרף הוא סיפור על העולם שלנו, רק עוד כמה אלפי שנים קדימה. מה עם הערים הפכו להיות ערים על גלגלי מתכת והתחילו להתקדם על רחבי היבשה על מנת למצוא משאבים ולצוד ערים קטנות מהן כטרף, לחומרי גלם וכוח עבודה?
הסיפור מסופר על ידי מספר דמויות וברגעים אלו אנו רואים את העולם דרך עיניהם. עם זאת, את רוב הסיפור אנו חווים דרך טום, שוליה מהדרגה השלישית בגילדת ההיסטוריה בעיר הניידת, לונדון. בעקבות הטרף הראשון זה זמן מה שהיה לעיר, טום מסתבך ומגיע לקומות הנמוכות של העיר שם הוא מתוודע לנערה מוזרה וכועסת בעלת מום קשה בפנים. בעקבות הנערה טום נופל למסע שלא רצה, ובו הוא לומד את האמת על החיים שחי, העולם שסביבו והאנשים שהכיר.
היום סיימתי סוף סוף את הספר "ערי טרף". כתבתי את המחשבות שלי תוך כדי קריאה ולאחר מכן. אני יכולה להגיד בפה מלא כי הספר עורר בי הרבה מחשבות.
אני מחלקת את מה שיש לי להגיד עליו בשני פוסטים - חלקים וחתיכות בעברית, וביקורת באנגלית. יש לי כמובן עוד מחשבות, אם תרצו לשאול אותי עליהן אתם מוזמנים. למרות זאת, אני חושבת שניקזתי את הדברים העיקריים לפוסטים אלו.
הערות בהתקדמות:
עמוד 111: מה ההבדל בין פרוור פיראטים לבין פרוור שאינו של פיראטים?
נראה כי צורת החיים של ערי התנע מעודדת פשע ושוד. כל הקטע של בליעת ערים, תחרות על משאבים, המצאות וטכנולוגיה.
כולם פיראטים, מה ההבדל בין הנושאים את הכותרת לאלו שלא?
עמוד 122: למה העולם הפך להיות כל כך דיסטופי? איך המציאות התקדמה לזה?
אני יודעת שהרבה בעולם לא הוגן ולא מוצדק. זה לא משנה את בתדהמה שיש לי מעולם שאחוז בו רק רוע. זה מרגיש כמו רוע לשם הרוע, כי זה מגניב לכתוב על זה ספר, אך למה שהעולם יהפוך להיות כל כך "רע"?
האם נעלמה האמפתיה מהעולם? האם כחברה החליטו להפסיק לדאוג לאחרים? השתנה קו המצפון? למה? איך? זה יהיה מעניין. להראות את דעיכת המצפון האנושי, אבל זה לא מה שקורה פה!
עמוד 137: עכשיו אתה מנסה להסיח את דעתי ולחשוב רק על המדוזה. אחי, לא שכחתי שהעולם שלך תלוי בשערה, אין לו שום בסיס אמין.
עמוד 214: אוקיי, אז רצית אותו בחיים אנה? אין בעיה. את יכולה להטיל בו מום! לפגוע בידיים וברגליים. הוא ישאר בחיים אבל לא יוכל לפגוע באף אחד. אם הרפואה מספיק טובה לתת לטום שלנו להסתובב בחופשיות עם ארבע צלעות פגועות אז ולנטיין יוכל להתמודד עם גפיים פגועות. איזה טמטום לשם הטמטום. חשבתי שאת יותר טובה מזה. וטום - ראית את זה. יכולת לעשות משהו.
עמוד 228: למה אנשים כל כך סתומים? למה קתרין לא מדברת בלחש?
באמת, אנשים, לא כל כך קשה לא להיות טיפש! אתם יודעים שכעת כל העולם שלכם בסכנה תחת טוטאליטר בריון שיש לו נשק שמפחיד את המתנגדים לו בכל העולם, דבר הנותן לו כוח בלתי מוגבל נקודה. יש לו כוח בלתי יתואר מול גופים גדולים, מחסלים, ציבור של כבשים אחריו, ומנגנון ענישה מושחת ואכזרי, ואתם מדברים בקול??!
טיפשים.
עמוד 251: בשביל מישהו שלמד תחומים שונים במדעים, ראש העיר של לונדון, אתה לא יודע כלום במדעים! ביולוגיה, אסטרופיזיקה, כימיה וכו'. מההתחלה נבחנה יכולתי להשהות את הספק שלי, ואני חייבת להודות שכבר מעמוד 10 נכשלתי בזה. אלוהים אדירים, הספר הזה נכשל בערך בכל דבר שהיה גורם לו להיות אמין!
עם הטכנולוגיה שאנחנו רואים לא תצליחו לבנות מנועים שיחפרו לליבת כדו"א, ולנסות להסיט את המסלול הוא לא רק רעיון טיפשי בביצוע אלא גם במהות. המיקום לשמש??!
אני לא יכולה להתגבר על הטמטום של המשפט הזה. הקש ששבר את גב הגמל:
"אנחנו נבנה מנועים אדירים, שיופעלו באנרגיה של ליבת כדו"א עצמו, ונסיט את כוכב הלכת שלנו ממסלולו. אנחנו נבלע את מאדים, את נוגה ואת האסטרואידים. אנחנו נבלע את השמש עצמה, ואז נפליג על פני מרחבי החלל."
המשפט הזה אמין כמו שאגיד שאני אלוהים. נו, באמת, תפסיק לדבר שטויות, ריב!
מחשבות לאחר הקריאה:
תראו, אהבתי את הדינמיקה של הדמויות. היחסים בין טום והסטר, ואנה פאנג אליהם. טום וקתרין, קייט ופוד. איך שההיסטוריונים התגלו להיות. הדמויות היו החלק הטוב בספר. אהבתי את שרייק ואנה, והכי אהבתי את פוד. הוא ממש מקסים.
וכמובן שיהרגו את כולם בערך חוץ מהסטר וטום, ולכן ספרי המשך לסדרה הם קצת חסרי משמעות – הרסו את האיום הגדול ביותר תוך שניים-שלושה עמודים, כל הדמויות הרעות מתו, כל הדמויות הטובות מתו, ואין יעד או דבר שמוביל אותם לעוד מסע או הרפתקה. הם יכולים למצוא להם מקום שקט באזור ליגת האנטי-תנע ולחיות שם עד שימותו, וזהו.
די ברור שלא יתקנו את הדיסטופיה בעולם, העבדות, האפאתיה, הרוע, כל אלו לא עמדו כמטרות להילחם בהן. המסר היה: להרוג – רע, צריך לשמור על אנשים חיים. אבל לא דאגו לכל המסביב.
התגלה כי אנחנו במלחמה, לא בהישרדות. הישרדות זה להרוג לשם לחיות, לא צריך להיות קשר לאכזריות. רמת האידיאולוגיות, התעמולות, הרוע הם הסמלים הראשוניים כי זה אגו, רצון לניצחון, לא להישרדות, מלחמה. ובמלחמה יש אבדות, ורמאות, וכאב, וזה היה משהו מאוד עוצמתי אם ריב היה מהמר על זה כמסר שהוא רוצה להעביר. איך שאנחנו יכולים כל כך בקלות להחליט שיש אנחנו ויש הם וזה שתי קבוצות ללא מאפיינים דומים ולכן מותר להתאכזר אליהם. האפאתיה הנוראית כלפי כל אחד שהוא לא אני, הפחד שהיה יכול להיות חזק ועוצמתי ולהוביל אותנו בסיפור לא היה שם (במקומו הייתה חוסר ודאות והבנה: "אז לאן הם ילכו עכשיו? מה יקרה עכשיו כשזה קרה?"). ההשפעה של הקידמה – איך היא יכולה להיות כה הרסנית כשהאדם שמחזיק במושכות הוא אישיות אכזרית שיוצרת צאן כבשים מאחוריו, אילו דברים סיוטיים אנשים יכולים לעשות לאחרים בקלות רבה כל כך. כל אלו אינם המסר, אפשר היה לנקז אותם מנקודות בסיפור ולראות בהם מסרים קטנים, אם ידעתם היכן להסתכל. אם לא, פספסתם אותם. חבל.
ערי טרף
סופר: פיליפ ריבמאנגלית: יעל אכמון
סדרה: ערי טרף
מיקום בסדרה: 1
הוצאה: כנרת, זמורה ביתן
שנת הוצאה: 2018
סוגה: מדע בדיוני, דיסטופיה
אוכלוסיית יעד: נוער צעיר
מחיר: 84 ש"ח
272 עמודים.
תקציר:
ערי טרף הוא סיפור על העולם שלנו, רק עוד כמה אלפי שנים קדימה. מה עם הערים הפכו להיות ערים על גלגלי מתכת והתחילו להתקדם על רחבי היבשה על מנת למצוא משאבים ולצוד ערים קטנות מהן כטרף, לחומרי גלם וכוח עבודה?
הסיפור מסופר על ידי מספר דמויות וברגעים אלו אנו רואים את העולם דרך עיניהם. עם זאת, את רוב הסיפור אנו חווים דרך טום, שוליה מהדרגה השלישית בגילדת ההיסטוריה בעיר הניידת, לונדון. בעקבות הטרף הראשון זה זמן מה שהיה לעיר, טום מסתבך ומגיע לקומות הנמוכות של העיר שם הוא מתוודע לנערה מוזרה וכועסת בעלת מום קשה בפנים. בעקבות הנערה טום נופל למסע שלא רצה, ובו הוא לומד את האמת על החיים שחי, העולם שסביבו והאנשים שהכיר.
היום סיימתי סוף סוף את הספר "ערי טרף". כתבתי את המחשבות שלי תוך כדי קריאה ולאחר מכן. אני יכולה להגיד בפה מלא כי הספר עורר בי הרבה מחשבות.
אני מחלקת את מה שיש לי להגיד עליו בשני פוסטים - חלקים וחתיכות בעברית, וביקורת באנגלית. יש לי כמובן עוד מחשבות, אם תרצו לשאול אותי עליהן אתם מוזמנים. למרות זאת, אני חושבת שניקזתי את הדברים העיקריים לפוסטים אלו.
הערות בהתקדמות:
עמוד 111: מה ההבדל בין פרוור פיראטים לבין פרוור שאינו של פיראטים?
נראה כי צורת החיים של ערי התנע מעודדת פשע ושוד. כל הקטע של בליעת ערים, תחרות על משאבים, המצאות וטכנולוגיה.
כולם פיראטים, מה ההבדל בין הנושאים את הכותרת לאלו שלא?
עמוד 122: למה העולם הפך להיות כל כך דיסטופי? איך המציאות התקדמה לזה?
אני יודעת שהרבה בעולם לא הוגן ולא מוצדק. זה לא משנה את בתדהמה שיש לי מעולם שאחוז בו רק רוע. זה מרגיש כמו רוע לשם הרוע, כי זה מגניב לכתוב על זה ספר, אך למה שהעולם יהפוך להיות כל כך "רע"?
האם נעלמה האמפתיה מהעולם? האם כחברה החליטו להפסיק לדאוג לאחרים? השתנה קו המצפון? למה? איך? זה יהיה מעניין. להראות את דעיכת המצפון האנושי, אבל זה לא מה שקורה פה!
עמוד 137: עכשיו אתה מנסה להסיח את דעתי ולחשוב רק על המדוזה. אחי, לא שכחתי שהעולם שלך תלוי בשערה, אין לו שום בסיס אמין.
עמוד 214: אוקיי, אז רצית אותו בחיים אנה? אין בעיה. את יכולה להטיל בו מום! לפגוע בידיים וברגליים. הוא ישאר בחיים אבל לא יוכל לפגוע באף אחד. אם הרפואה מספיק טובה לתת לטום שלנו להסתובב בחופשיות עם ארבע צלעות פגועות אז ולנטיין יוכל להתמודד עם גפיים פגועות. איזה טמטום לשם הטמטום. חשבתי שאת יותר טובה מזה. וטום - ראית את זה. יכולת לעשות משהו.
עמוד 228: למה אנשים כל כך סתומים? למה קתרין לא מדברת בלחש?
באמת, אנשים, לא כל כך קשה לא להיות טיפש! אתם יודעים שכעת כל העולם שלכם בסכנה תחת טוטאליטר בריון שיש לו נשק שמפחיד את המתנגדים לו בכל העולם, דבר הנותן לו כוח בלתי מוגבל נקודה. יש לו כוח בלתי יתואר מול גופים גדולים, מחסלים, ציבור של כבשים אחריו, ומנגנון ענישה מושחת ואכזרי, ואתם מדברים בקול??!
טיפשים.
עמוד 251: בשביל מישהו שלמד תחומים שונים במדעים, ראש העיר של לונדון, אתה לא יודע כלום במדעים! ביולוגיה, אסטרופיזיקה, כימיה וכו'. מההתחלה נבחנה יכולתי להשהות את הספק שלי, ואני חייבת להודות שכבר מעמוד 10 נכשלתי בזה. אלוהים אדירים, הספר הזה נכשל בערך בכל דבר שהיה גורם לו להיות אמין!
עם הטכנולוגיה שאנחנו רואים לא תצליחו לבנות מנועים שיחפרו לליבת כדו"א, ולנסות להסיט את המסלול הוא לא רק רעיון טיפשי בביצוע אלא גם במהות. המיקום לשמש??!
אני לא יכולה להתגבר על הטמטום של המשפט הזה. הקש ששבר את גב הגמל:
"אנחנו נבנה מנועים אדירים, שיופעלו באנרגיה של ליבת כדו"א עצמו, ונסיט את כוכב הלכת שלנו ממסלולו. אנחנו נבלע את מאדים, את נוגה ואת האסטרואידים. אנחנו נבלע את השמש עצמה, ואז נפליג על פני מרחבי החלל."
המשפט הזה אמין כמו שאגיד שאני אלוהים. נו, באמת, תפסיק לדבר שטויות, ריב!
מחשבות לאחר הקריאה:
תראו, אהבתי את הדינמיקה של הדמויות. היחסים בין טום והסטר, ואנה פאנג אליהם. טום וקתרין, קייט ופוד. איך שההיסטוריונים התגלו להיות. הדמויות היו החלק הטוב בספר. אהבתי את שרייק ואנה, והכי אהבתי את פוד. הוא ממש מקסים.
וכמובן שיהרגו את כולם בערך חוץ מהסטר וטום, ולכן ספרי המשך לסדרה הם קצת חסרי משמעות – הרסו את האיום הגדול ביותר תוך שניים-שלושה עמודים, כל הדמויות הרעות מתו, כל הדמויות הטובות מתו, ואין יעד או דבר שמוביל אותם לעוד מסע או הרפתקה. הם יכולים למצוא להם מקום שקט באזור ליגת האנטי-תנע ולחיות שם עד שימותו, וזהו.
די ברור שלא יתקנו את הדיסטופיה בעולם, העבדות, האפאתיה, הרוע, כל אלו לא עמדו כמטרות להילחם בהן. המסר היה: להרוג – רע, צריך לשמור על אנשים חיים. אבל לא דאגו לכל המסביב.
התגלה כי אנחנו במלחמה, לא בהישרדות. הישרדות זה להרוג לשם לחיות, לא צריך להיות קשר לאכזריות. רמת האידיאולוגיות, התעמולות, הרוע הם הסמלים הראשוניים כי זה אגו, רצון לניצחון, לא להישרדות, מלחמה. ובמלחמה יש אבדות, ורמאות, וכאב, וזה היה משהו מאוד עוצמתי אם ריב היה מהמר על זה כמסר שהוא רוצה להעביר. איך שאנחנו יכולים כל כך בקלות להחליט שיש אנחנו ויש הם וזה שתי קבוצות ללא מאפיינים דומים ולכן מותר להתאכזר אליהם. האפאתיה הנוראית כלפי כל אחד שהוא לא אני, הפחד שהיה יכול להיות חזק ועוצמתי ולהוביל אותנו בסיפור לא היה שם (במקומו הייתה חוסר ודאות והבנה: "אז לאן הם ילכו עכשיו? מה יקרה עכשיו כשזה קרה?"). ההשפעה של הקידמה – איך היא יכולה להיות כה הרסנית כשהאדם שמחזיק במושכות הוא אישיות אכזרית שיוצרת צאן כבשים מאחוריו, אילו דברים סיוטיים אנשים יכולים לעשות לאחרים בקלות רבה כל כך. כל אלו אינם המסר, אפשר היה לנקז אותם מנקודות בסיפור ולראות בהם מסרים קטנים, אם ידעתם היכן להסתכל. אם לא, פספסתם אותם. חבל.
בפוסט הבא תהיה הביקורת המלאה שלי באנגלית על הספר, מוזמנים להתעדכן בקרוב.
אליס.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה